<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ח</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אין שטי' את התנו' בשומ' בשר ואם שט כל הפת אסור עד שיוסק התנור. ואם עש' הכר בפת שום סי' מותר בודאי לא יוכל לטעות לאכל אותו פת עם גבינ' כך פשוט. ופרש"י סימן שעשאה עוגה קטנ' ולפי שהו' דבר מועט מות'. פי' ודוק' הסק מועיל לתנור אבל קנוח לא כמו שאכתוב לקמן בדין דגים שעלו בקערה.
אין לשי' את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כלה אסור' שמא יאכל ממנו עם בש'. ואם עשה בפת הכר לסי' מות' כך פשו' בפסחים וכן בחולין. ופירש"י סימן שעשאה עוגה קטנה שהו' דבר מועט ולפי' מות'.
<h2>דף לו.</h2>
אין לשי' את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כלה אסור' שמא יאכל ממנו עם בש'. ואם עשה בפת הכר לסי' מות' כך פשו' בפסחים וכן בחולין. ופירש"י סימן שעשאה עוגה קטנה שהו' דבר מועט ולפי' מות'.
<h2>דף עו:</h2>
פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאכלו בכותח. כך פשוט בפסחים. וזה אפילו למאן דאמר ריחא לאו מילתא היא וכתבתיו בדיני תערובות [אות כ"ט]. וכתבו התו' וכל זה בתנורים שלהם שהם קטנים ומכסים פיהם והיה נכנס ריח של זה בזה אבל התנורים שלנו גדולים ופיהם פתוחין אין לחוש וכן עקר.
